בחינות קריטיות של יילודים ב-24 השעות הראשונות לאחר הלידה

🩺 החשיבות של הערכות יילודים מוקדמים

גילוי מוקדם של בעיות בריאות בילודים חיוני להתערבות בזמן ולשיפור התוצאות. מצבים רבים, אם מזוהים ומטופלים באופן מיידי, יכולים למנוע סיבוכים ארוכי טווח. הערכות ראשוניות אלו מספקות קו בסיס למעקב אחר התפתחות התינוק ומאפשרות לספקי שירותי בריאות לטפל בכל דאגה באופן יזום. הם מרכיב קריטי להבטחת התחלה בריאה לחיים.

בדיקות אלו מספקות סקירה מקיפה של מצבו הבריאותי של התינוק. הם עוזרים לאנשי מקצוע בתחום הבריאות לזהות כל דאגה מיידית או סיכונים פוטנציאליים. התערבות מוקדמת יכולה לשפר משמעותית את בריאותו והתפתחותו לטווח ארוך של התינוק.

📊 ציון APGAR

ציון APGAR הוא אחת ההערכות הראשונות שבוצעו על יילוד, בדרך כלל בדקה אחת וחמש דקות לאחר הלידה. זוהי הערכה מהירה של מצבו הכללי של התינוק. הציון מבוסס על חמישה גורמים, כל אחד מדורג בסולם של 0 עד 2:

• מראה (צבע עור): הערכה של ציאנוזה או חיוורון.
• דופק (דופק): הערכת קצב הלב של התינוק.
• העווית (רפלקס עצבנות): התבוננות בתגובת התינוק לגירוי.
• פעילות (טונוס שרירים): בדיקת טונוס שרירים ותנועה.
• נשימה (נשימה): הערכת מאמץ הנשימה של התינוק.

ציון של 7 עד 10 נחשב בדרך כלל נורמלי, המעיד על כך שהתינוק במצב טוב. ציון של 4 עד 6 עשוי להצביע על כך שהתינוק זקוק לסיוע כלשהו בנשימה או בתפקודים חיוניים אחרים. ציון של 3 ומטה מצביע על כך שהתינוק זקוק לטיפול רפואי מיידי.

ציון APGAR הוא כלי רב ערך להערכת מהירה של מצבו של יילוד. זה עוזר לאנשי מקצוע רפואיים לקבוע אם יש צורך בהתערבות מיידית כלשהי. בעוד שציון נמוך יכול להדאיג, זה לא בהכרח מעיד על בעיות בריאותיות ארוכות טווח.

🔍 בדיקה גופנית

נערכת בדיקה גופנית יסודית כדי להעריך את הבריאות הגופנית הכללית של התינוק. בדיקה זו כוללת בדרך כלל:

• סימנים חיוניים: מדידת קצב הלב, קצב הנשימה והטמפרטורה של התינוק.
• ראש וצוואר: בודקים נפיחות, חבורות או חריגות.
• עיניים: בדיקת העיניים לאיתור קטרקט או חריגות אחרות.
• אוזניים: הערכת הצורה והמיקום של האוזניים.
• פה: בדיקת חיך שסוע או חריגות אחרות בפה.
• חזה וריאות: הקשבה ללב ולריאות של התינוק לכל קול חריג.
• בטן: מישוש בבטן כדי לבדוק אם יש איברים או מסות מוגדלות.
• איברי המין: בדיקת איברי המין לאיתור חריגות.
• גפיים: בדיקת הידיים, הרגליים, הידיים והרגליים לאיתור עיוותים או חריגות.
• עור: הערכת העור עבור צהבת, פריחות או כתמי לידה.

בדיקה מקיפה זו מסייעת לזהות בעיות גופניות פוטנציאליות שעשויות לדרוש הערכה או טיפול נוסף. הבדיקה הגופנית היא חלק מכריע בהבטחת התפתחותו הבריאה של התינוק.

ספקי שירותי בריאות משתמשים בבדיקה זו כדי לזהות בעיות פיזיות אפשריות. הם מעריכים בקפידה כל חלק בגופו של התינוק. בדיקה יסודית זו מסייעת להבטיח התפתחות בריאה של התינוק.

❤️ בדיקת מום לב מולד (CHD).

בדיקת מומים מולדים קריטיים (CCHD) מתבצעת כדי לזהות מצבי לב חמורים שאולי לא יופיעו במהלך בדיקה גופנית. הקרנה זו כוללת מדידת ריווי החמצן ביד וברגל של התינוק באמצעות דופק אוקסימטר. הבדל משמעותי ברמות החמצן בין היד לרגל עשוי להצביע על מום לב אפשרי.

גילוי מוקדם של CCHD הוא חיוני מכיוון שרבים מהמצבים הללו דורשים ניתוח או התערבויות אחרות זמן קצר לאחר הלידה. בדיקה זו מסייעת להבטיח שתינוקות עם CCHD יקבלו את הטיפול הדרוש בהקדם האפשרי.

הקרנה זו אינה פולשנית וללא כאבים עבור התינוק. זה עוזר לזהות מצבי לב שעלולים לסכן חיים. גילוי מוקדם מאפשר התערבות בזמן ושיפור התוצאות.

👂 בדיקת שמיעה של יילוד

בדיקת שמיעה של יילוד מתבצעת כדי לזהות תינוקות שעלולים לסבול מירידה בשמיעה. אובדן שמיעה יכול להשפיע על התפתחות השפה של הילד ועל כישורי התקשורת הכוללים. גילוי והתערבות מוקדמים חיוניים למיצוי הפוטנציאל של הילד.

ישנם שני סוגים עיקריים של בדיקות סקר שמיעה:

• פליטות אוטואקוסטיות (OAE): בדיקה זו מודדת את ההדים המופקים על ידי האוזן הפנימית בתגובה לצליל.
• תגובת גזע מוח שמיעתי (ABR): בדיקה זו מודדת את תגובת המוח לצליל.

שתי הבדיקות אינן כואבות וניתן לבצע אותן בזמן שהתינוק ישן. אם תינוק לא עובר את בדיקת השמיעה הראשונית, מומלץ לבצע בדיקות נוספות כדי לקבוע את היקף אובדן השמיעה.

בדיקה זו חיונית לזיהוי מוקדם של אובדן שמיעה. התערבות מוקדמת יכולה לעזור לילדים לפתח כישורי שפה. ההקרנה אינה כואבת וניתן לבצע אותה בזמן שהתינוק ישן.

🟡 בדיקת צהבת יילוד

צהבת יילוד היא מצב שכיח המתרחש כאשר לתינוק יש רמה גבוהה של בילירובין בדם. בילירובין הוא פיגמנט צהוב המיוצר במהלך פירוק תקין של תאי דם אדומים. צהבת גורמת לעור ועיניו של התינוק להיראות צהובים.

צהבת לרוב אינה מזיקה וחולפת מעצמה תוך מספר ימים. עם זאת, אם רמות הבילירובין גבוהות מדי, זה יכול לגרום לנזק מוחי. לכן, ילודים נבדקים לאיתור צהבת, בדרך כלל על ידי מדידת רמות בילירובין בדם או באמצעות בילירובינומטר דרך העור, המודד את רמות הבילירובין דרך העור.

טיפול בצהבת עשוי לכלול:

• פוטותרפיה: חשיפת התינוק לאורות כחולים מיוחדים המסייעים בפירוק הבילירובין.
• עירוי החלפה: במקרים נדירים, עירוי דם עשוי להיות נחוץ כדי להוריד את רמות הבילירובין.

ניטור רמות הבילירובין חשוב למניעת סיבוכים. הטיפול יעיל בדרך כלל בהפחתת רמות הבילירובין. זיהוי וניהול מוקדם הם המפתח למניעת נזק מוחי.

🩸 בדיקת כתמי דם (בדיקת דקירה בעקב)

בדיקת כתמי הדם, המכונה גם בדיקת דקירת העקב, כוללת איסוף של כמה טיפות דם מהעקב של התינוק כדי לסנן מגוון הפרעות גנטיות ומטבוליות. הפרעות אלו, אם אינן מטופלות, עלולות להוביל לבעיות בריאות חמורות, עיכובים התפתחותיים או אפילו מוות.

ההפרעות הספציפיות שנבדקו עבורן משתנות לפי מדינה או אזור, אך כוללות בדרך כלל:

• פנילקטונוריה (PKU): הפרעה מטבולית שעלולה לגרום לנזק מוחי.
• היפותירואידיזם מולד: מצב שבו בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמון בלוטת התריס.
• גלקטוזמיה: הפרעה מטבולית שעלולה לגרום לנזק לכבד ולעיכובים בהתפתחות.
• מחלת תאי חרמש: הפרעת דם גנטית שעלולה לגרום לכאב ולנזק לאיברים.
• סיסטיק פיברוזיס: הפרעה גנטית המשפיעה על הריאות ועל מערכת העיכול.

גילוי מוקדם וטיפול בהפרעות אלו יכולים לשפר משמעותית את בריאותו ואיכות חייו לטווח הארוך של הילד.

בדיקה זו חיונית לזיהוי מצבים נדירים אך חמורים. התערבות מוקדמת יכולה למנוע בעיות בריאות קשות. בדיקת דקירת העקב היא חלק סטנדרטי בטיפול ביילוד.